<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שורש זכיות ערום ביראה. במה יזכה נער את ארחו לעולם יהא אדם ערום ביראה תחלת חכמה יראת ה' יחשוב כל הירא את השם, אדם שבוער יצרו בעבירה כמה תחבולות חושב עד שיעשה מה שיתאוה או ניאוף או גניבה או כל עבירה למצא תאות נפשו לפי שעה ומוסר נפשו בסכנה כ"ש שתחשוב ביראת ה' כל היום איך תעשה רצון הבורא וחשקו ותתאפק מלבך הבוער ומן יצרך הכופה וטורדך מן העולם אם היו גוים באים עליך להפרידך מתורת יראתך היותך נהרג כי עליך הורגנו כל היום וכמה נתייסרו בשעת השמד כך כשיפול מדוה יצ"ה עליך שתנצחהו לכבוד בוראך כי קשה הוא להרפא ממנו יותר מכל חולי קשה לכן אם תנצחהו יש לך קבול שכר מרובה לפום צערא אגרא כי מדה גדולה היא המנצח יצרו הערל ועוסק בתורה ובמצות חכמת אדם תאיר פניו ומשוך חכמתך ליראתך יראת היא החכמה הזהר תמיד בכל מעשיך ובכל עניניך לעבדהו בכל דרכיך דעהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים חסום תאות הנפש מנע תענוגי יצרך מאוס הנאת העולם השוא ותתענג בעוה"ב עשות מצות ולמאוס ברע.
בני שמע למצות אביך שבשמים אהוב ההשפלה ואל תחמוד גדולה בטח במי שבראך תמות באהבתו וביראתו ובתורתו כן תעשה כשיצרך מתגבר עליך לעשות כנגד המלך הכבוד ואמרת בלבבך אם הייתי בשעת השמד היה לי לקבל יסורין באומות עבור י"י על כן עלמות אהבוך, כ"ש זה היצר אשר בקש להדיחני מדרך הטובה להביא אותי במשפט לפני כל באי עולם אשובה לי מחטוא למי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה רב טוב לבית ישראל אשר צפון ליראיו ואם חטאתי לא אוסיף עוד אודה על פשעי אכוף את יצרי המחטיא אותי אכפוף אלמוד יראתו על פני לבלתי אחטא עוד ואשובה בתשובה וחשוב אותיות אלו "ח"ט "יוד "כף "למד אם פגע בך חט חוטא ומחטיא "יוד יצרך כף כוף לבך וכן בלמ"ד כתיב לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם חשוב כי כל סאון סואן כף בכף מאזנים אז תבין יראת ה' אם על עבירה קלה רודף לבך לעשות' ואתה כופף יצרך מלעשותה תקבל שכר גדול ממניעת העבירה מעבירה חמורה שלא חטאת ולא גבר היצר לחטא כי ה' יראה ללבב כי הפרעון והגמול כף מעויינת בוחן כליות ולב לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו לכך אמרו שאינך יודע מתן שכרן של מצות כי כל מצוה ומצוה כנגד היצר כי לעוה"ב אינם הולכים אלא לפי יצר המחשבות מודה ועוזב ירוחם כף כף טוב לאדם לכוף את יצרו מק' מצות שאין יצרו מתקיפו ודוחקו עליהם שהרי אין גמול שכר על המצות שיעשו לע"ל כי אין יצ"ה לעתיד. במד' קהלת עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הגאולה כי אין זכות לימות המשיח נחשב והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם זכות ותשובה על כן למוד ליראה את השם הנכבד והנורא בעוד יצרך רשף ושורף עליך כוף אותו וקבל שכר לפני יוצרך אשרי איש ירא ה' כשהוא איש בבחרותו ואם לא זכית בבחרותך שוב למקום בזקנותך ואשרי זקנותך שכפרה על בחורותך ועשה בעוד נפשך בתוך נדן גופך הטמא ונצור עצמך מלחטוא עוד ותן י"ש בלבבך כל היום ותטיב באחריתך שלא לעבור דבריו ולקיים מצותיו ולעשות גדרים מי שהוא י"ש יהא ערום מלחטוא במצות לא תעשה ולשמור מצות עשה זהו סוף דבר הכל נשמע כבר הוריתיך מה לעשות את האלהים ירא שלא תחטא במצות לא תעשה ואת מצותיו שמור במצות עשה ועוד ירא מלחטא בסתר שמור המצות בגלוי ירא אפי' בפחות משוה פרוטה שאין ב"ד יכולין לדון עליהן וכגון בושת שאינו בפירוש ואונאת דברים. מצותיו שמור קלה וחמורה ירא דברים שבינו ובין הבריות ואת מצותיו בינו ובין בוראו שמור שבת וניאוף ירא מלעשות אפי' במה שאתה מושל בו. אם אמאס במשפט עבדי ואמתי בריבם עמדי אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי נתתי לבבי בקרב ביתי ליזהר באונאת אשתי כמו בבבא מציעא בפ' הזהב (דף נ"ט) ירא בנסיונות שמתגבר על האדם רשף עבירה ניאוף או ממזונות בליעה.
מצותיו שמור כמו אתרוג באלף זוז כי זה כל האדם ישים תדיר החי אל לבו ראש האמנה יראת אלקים אעפ"י שדרך רשעים צלחה אל תקנא בעושי עולה כי אם ביראת ה' כל היום אעפ"י שאין נפלאותיו נכרות עם ישראל ועם הצדיקים כי העכו"ם מזלם מתגדל כציץ השדה וכעשב עולה מ"מ הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל אשר צונו אעפ"כ אם אמרתי אספרה כמו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שמור מצותיו ליראה אותו ולדבקה בו עשה אזנים לתורה כי אם שמור תשמרון תעשה גדרים פן תבוא לעבור כמו ערובי חצרות פן תבוא להוציא מרשות לרשות וכן שניות לעריות בפ"ב דיבמות (דף כ"א) הרחק מפתח ביתה ומלראות אפי' נשים אם תראה בבגדיה תראה ביופי קירון פניה תראה בהוד יופיה תראה בבליטת דדיה תראה כלפי התורף זהו ונשמרת מכל דבר רע בשילהי פ"א דע"ז (דף כ') לבסוף תעבור על לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לבסוף תתיחד ובשילהי קדושין (דף פ"א) לא תתייחד עם כל עריות אפי' עם בהמה לבסוף תשתמש בה לבסוף קשתך ננערת וכן לגבי ממונות תירא מלחטוא במחשבותיך פן תעשה בסתר ועין רואה הכל אל תחטא בספק פן תחטא בודאי השפל עצמך כדוד מי אנכי תהיה עניו ושפל רוח שוב יום אחד לפני מיתתך כי המות בא פתאום אל תאחר מלשוב היום כי לא תדע מה ילד יום. בנדרים (דף כ') אל תשתה בכוסך ותתן עיניך בכוס אחר אם נפתה לבך על אשה לסוף על פתח רעך ארבת כי היא זמה וה"וא עון פלילי היא זמה הו"א קרי והוא עון וה"יא כתיב הוא על אשה אחרת הרהורו והיא על איש אחר תחת אישה תקח זרים כיס אחד יהיה לכולנו כי יתן בכוס עינו ראה משלמה הרהור התאו' התעה גדולי החכמה מורה התיר' אחטא ואשוב. אם יגבה לבך לענות עזות חשוב כי המות נוצר ותהיה רד ולא ירד עמך כבודך ותעזוב לאחרים חילך וכל עושרך תשנה פניך לירקון אוהביך ימהרו קבורתך ותסגר בקבר והתולעים ירוצו בגופך ונשמתך תברח אנה ואנה ומעשיך יגלה לפני הכל בני אל תראה בנשים כי היופי יפתוך והחשק יתעך ואל תדבר כנגד לץ ומי שאין לו בושת ואינו ירא השם ואל תתחבר עמו אם אשתך נדה אל תהרהר אחריה אל תדבר עמה יותר מדאי דברי תפלות פן תחבקנה פן תראה כנגד התורף פן תגיע בצינור. אין עושר כבריאות אין נעימות כלב טוב אם יעשה לך אדם דבר אל תנקום כי עונותיך עושים כי ה' אמר לו קלל אם יש לך ממון ובריאות כל אשר תוכל לעשות בכחך טוב עשה כי המות ימנעך עבוד עוד בוראך כי המות יפריד וימנע תחת אשר לא עבדת אבדת על כן סור מרע ועשה טוב כי יש שכר לפעולתך ותנוח נפשך.
<h2>דף קה:</h2>
שורש זכירת השם, והתפלה באהבה ובשמחה תמיד כל היום. כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וכ"מ מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ביומא דירושלמי הקרובים עונין בשכמל"ו השמר פן תשכח את שויתי ה' לנגדי תמיד במסכת שבת (דף קמ"ט) אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם וזכור את בוראיך בימי בחורותיך והתפלה באהבה ובשמחה וברעדה. במס' ברכות (דף ל') אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש אמר רב נחמן בר יצחק עבדו את ה' ביראה לכך י"ח פעמים יראת ה' במשלי כנגד י"ח ברכות ואחד חכם ירא וסר מרע ואין בו שם כנגד ולמלשינים ביבנה תקנוה כי צריך לעמוד בשמחה וביראה עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה ייראוך עם שמש התפלה עם דמדומי חמה ובספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה. במדרש תדשא בברייתא ר' פנחס בן יאיר יקרה היא האהבה מן הבקשה והבקשה מן היראה איזוהו בקשה יש שעובדים להקב"ה ומפילין לפניו תחנות ובקשות ושואלין ממנו כל מדה ומדה בשביל הנאתן כגון חכמה ובינה ודעה ואורך ימים ורפואה ואשה משכלת ובנים ישרי לבב והצלחת מעשים ועושר וכל שהוא קניין טוב זהו הבקשה ועליה שלמים נקרבים. בשוחר טוב אמר ר' איבו כתיב עבדו את ה' ביראה וכתיב עבדו את ה' בשמחה אלא בשעה שאתה עומד ומשתחוה לפני הקב"ה הוי שמח שאתה עומד לפני אלוה שאין כמוהו ואל תהי נוהג בו קלות ראש אלא ביראה בפ' אין עומדין (דף ל"א) לא מתוך שמחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך הלכה פסוקה או מתוך שמחה של דבר מצוה ביבמות בפ' מצות חליצה (דף ק"ה) המתפלל צריך שיכוון רגליו ולא יעמוד אלא במקום נמוך ויתפלל בשלהי פרק תפלת השחר (דף ל') אמר ר"א לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול לכווין לבו יתפלל בפרק אין עומדין (דף ל"א) המתפלל צריך שיכוין לבו לשמים בפרקי אבות בפ"ב וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני הקב"ה בשלהי פרק תפלת השחר (דף ל') שתתחונן דעתו עליו דכתיב ואתחנן, בפ' אין עומדין להתפלל, צריך שיכוין לבו לשמים תכין לבם תקשיב אזנך המתפלל צריך שיכוון את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין את לבו בכולן יכוין לבו באחת מהם באבות או בהודיות בפ"ק דע"ז (דף ח') דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל אמר ר"י בן לוי אעפ"י שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ואם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר ודוי של יום הכפורים יאמר ואיתא נמי בריש פ' אין עומדין (דף ל"א) הנה ראינו שצריך עקר כיוון בברכה ראשונה שהיא ברכת אבות או במודים כי בג' ברכות ראשונות טוב לכוין ולהפריד תיבה מחברתה וכשיזכור בא"י בסוף כל ברכה יתן לבו לכוין כמו שמכוין בבקשתו שצריך בסליחת עון או במזונות בברך עלינו או ברפאינו ובסוף כל הברכה שיהא שלחנם מלא בכיוון ושלחן רבו ריקם בלא כיוון אף בברכת רבו ובשבחו יכוון בכל כחו וכשיאמר בא"י אל יחשוב על הכבוד הנראה בלב הנביאים מראה על הכסא כי אם על ה' הוא האלהים בשמים ובארץ ובאויר ובים ובכל העולם שהוא אלהי האבות העומד לנגדו שויתי ה' לנגדי תמיד ומי שהוא רוצה לכוין ילמד עצמו בסוף כל ברכה וברכה לשתוק מעט ולכוין ולומר בא"י ושלש הראשונות צריכות כוונה גדולה וכן שלש אחרונות קי"ג תיבות מן בא"י מגן אברהם בא"י מחיה המתים בא"י האל הקדוש בא"י חונן הדעת וכן סוף כל ברכה וברכה וכן קי"ג פעמים לב בחומש שצריך לכוין הלב וקי"ג תיבות מן עלץ לבי עד סוף ההפטרה. בתנא דבי אליהו עד שאתה מבקש רחמים שיכנסו דברי תורה בתוך מעיך תבקש רחמים על העבירות שעברת שימחלו לך עליהם ויש לו לבקש רחמים ותחנונים כי אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן גול אל ה' מעשיו ויכונו מחשבותיך ותפלת ישרים רצונו וישמח לב מבקשי ה'.
<h2>דף קט:</h2>
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נ"ד) ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין (דף נ"ד) אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר.
ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו [אלא] תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
